הפסיקה קובעת כי צוואה שמתקיימת בה כל הדרישות הצורניות על פי הדין, עומדת לה חזקת כשרותה, והנטל להוכיח, כי בטלה היא, מוטל על המתנגד לקיומה.
כך נקבע בסעיף 25 (א) לחוק הירושה התשכ"ה-1965:
"התקיימו מרכיבי היסוד בצוואה, ואל היה לבית המשפט ספק כי היא משקפת את רצונו החופשי והאמיתי של המצווה, רשאי הוא בהחלטה מנומקת לקיימה, אף אם נפל פגם בפרט מן הפרטים או בהליך מן ההליכים המפורטים בסעיף 19, 20, 22, או 23 או בכשרות העדים או בהעדר פרטים מן ההליכים כאמור".
אם נופל בצוואה נפל פגם צורני, אין פגם זה מבטל את הצוואה אך גורם להיפוך הנטל הראייתי. וכן, כותב פרופסור שילה בספרו "פירוש לחוק הירושה תשכ"ה 1965" (שם) בעמוד 232:
"הלכה פסוקה וקבועה היא, כשלפנינו צוואה שעל פניה נתמלאו בה כל הדרישות הצורניות, חזקה שהיא תקפה, ועל הטוען לפסלותה – הראייה. ואולם אם הצוואה פגומה בפגם זה או אחר, חובת הראייה מתהפכת, ועל הטוען לקיומה, נטל ההוכחה שאומנם לפנינו צוואה שאין ספק באמתותה, כולל החובה להוכיח את צלילות דעתו של המצווה, ושלא הופעלה על המצווה השפעה בלתי הוגנת וכדומה…"
תקנה 4 (ה) לתקנות הנוטריונים קובעת כדלקמן:
"לא ייתן נוטריון אישור על עשיית פעולה בפניו, אם המבקש לבצע את הפעולה מאושפז בבית חולים או מרותק למיטתו, כל עוד לא הוצגה בפניו תעודה רפואית לפי טופס שבתוספת הראשונה שהוצאה ביום עשייתהפעולה; התעודה הרפואית תצורף לעותק האישור שיישמר בידי הנוטריון".
"ש. אתה נוטריון שנים רבות ?
ת. כן.
ש. ראית שהאדם על כיסא גלגלים בבית אבות ?
ת. כן.
ש. ובכל זאת, לא ביקשת אישור רפואי שזו פעולה מהותית שהנוטריון זקוק לו?
ת. כשיצאתי, אמרתי לט. שהיא צריכה להיות מצוידת באישור רפואי במקרה שיהיו בעיות.
ש. את זה אמרת לה אחרי שערכת את הצוואה?
ת. כשהייתי בדרך החוצה.
ש. כשפגשת אותה בחוץ ?
ת. כן.
ש. למרות שייעצת לה שיהיה אישור רפואי, שאלת למה לא דאגה?
ת. בזה סיימתי את חלקי".
בית המשפט קובע כי הנוטריון פעל בניגוד לתקנה 4 ה לתקנות הנוטריונים נוטריון אישר הפעולה (צוואה נוטריונית) למרות שלא הייתה בפניו תעודה רפואית שהוצאה ביום עריכת הצוואה. כמובן מאליו, שהעתק התעודה הרפואית גם לא צורף לצוואה.
מתוך ספרו של כבוד השופט שוחט "פגמים בצוואות" (הוצאת "סדן") בעמוד 106:
"… יש חשיבות לצירוף תעודת רופא, המשקפת את מצבו הרפואי של המצווה ביום עשיית הצוואה. התעודה הרפואית יכולה לסייע בהסרת כל ספק, בדבר גמירת דעתו של המצווה, שהמסמך ישמש כצוואה. מאחר שמטרת התקנה היא לברר את גמירת הדעת של המצווה ולהבטיח את חופש רצונו, יש ליתן פרשנות מרחיבה למונח "מאושפז בבית חולים" בתקנה.
זאת ועוד: אין לתת להיגד "מרותק למיטתו" את מובנו המילולי המצומצם, אין הכוונה שרק מצבו של אדם "המרותק" לחלוטין למיטתו ואינו יכול לשבת, לקום ולהתהלך ולו מעט, יחייב צירוף תעודה רפואית. כאמור, יש להרחיב את פירוש המונח ולהחיל התקנה גם על אדם הסובל מקשיי ניידות, נזקק לעזרת הזולת, ומחמת גילו, או מצבו הרפואי או שניהם גם יחד, קשה לו לצאת מביתו"
בית המשפט קובע במקרה הזה שהנוטריון ידע שאין בידו תעודה רפואית, וכאמור הטיל על התובעת לדאוג שתהיה לה
כזו, למקרה "שיהיו בעיות".
כאמור לעיל, ונוכח הפגם האמור, לא עומדת לצוואה חזקת כשרות, עם זאת, אין בפגם זה לבטל את הצוואה, אם אשתכנע באמתותה, אך יש בו כאמור, כדי להעביר נטל הראייה, גם בטענות כמו השפעה בלתי הוגנת על שכם התובעת.
הוראת סעיף 26 לחוק הירושה תשכ"ה -1965 קובעת לאמור:
"כשרות לצוות
צוואה שנעשתה ע"י קטין או מי שהוכרז פסול דין, או בשעה שהמצווה לא ידע להבחין בטיבה של צוואה – בטלה".
מה פירוש "להבחין בטיבה של צוואה".
הכללים סוכמו בפסיקה על פי שלושה רכיבים עיקריים: מודעות המצווה לעובדה שהוא ערך צוואה.
ידיעתו בדבר היקף רכושו ויורשיו.
ועוד נקבע בפסיקה, כי על המצווה להיות בדעה צלולה, ולפרש נכונה את המציאות הסובבת אותו, כאשר דעתו משתחררת מלחצי נפש חולניים ומחשבות שווא.
בית המשפט מינה מומחה רפואי את פרופסור פניג, שיחווה דעתו עורך דין לענייני צוואות מסביר על חשיבות המומחה בניהול הליכים:
להלן אצטט הקטעים הרלבנטיים מתוך חוות הדעת:
"סיכום ודיון
מדובר בחוות דעת רטרוספקטיבית, המתמקדת בכשירותו של המנוח לערוך צוואה.
מדובר בחוות דעת רטרוספטיבית הנשענת על ארבעה מקורות מידע, כאשר מקור המידע העיקרי הוא בית האבות "…" שבו שהה המנוח עד לימות מספר לפני מותו. הצוואה נערכה ב-19.12015 כחצי שנה לפני פטירתו.
בחוות דעת רטרוספטיבית, יש לחוות דעת זו, את המגבלות הידועות של הערכה שלאחר מעשה, המסתמכת על תיעוד רפואי עקיף, כאשר אין בתיעוד המונח לפני הערכה אובייקטיבית של הגורמים המטפלים, על מצבו הקוגנטיבי של המנוח ביום של עריכת הצוואה.
חוות דעת זו, היא רק אחת מהעדויות המובאות לבית המשפט, שהוא הקובע את הכשרות המשפטית, כאשר חוות הדעת, מתמקדת במסוגלות הקוגנטיבית. אנו למדים כל מצבו של המצווה באופן עקיף.
מהתיעוד הרפואי משלושת המקורות: תיק רפואי שירותי הבריאות, אשפוזים בשיבא תל השומר, והתיק הרפואי בבית אבות "…", אנו למדים על הדרדרות במצבו הקוגנטיבי של המנוח.
מתיק קופת חולים אין תיעוד שוטף על מצבו הקוגנטיבי של המנוח למעט שתי בדיקות של הערכה סיעודית, כאשר באחת הוא מתמצא בכל המובנים, ואילו בבדיקה השנייה, שנערכה כשנה מאוחר יותר, באפריל 2014, מצוין, כי מתמצא לסירוגין.
עם כניסתו לבית אבות זה, אובחן כדמנטי.
התיעוד הרפואי, מצביע על ירידה דרמטית במצבו הקוגנטיבי, כאשר בבדיקה הרפואית היזומה, האחרונה, מציין הרופא הבודק, כי בשנה האחרונה מבולבל ואינו מתמצא לחלוטין.
המיני מנטל כשלעצמו, שהיא הבדיקה שעוקבת אחרי ההתדרדרות הקוגנטיבית של המנוח, איננו כלי למערכת כשירות לצוואה, אולם הוא נותן לנו מדד של הירידההקוגנטיבית: מיני מנטל בקבלתו ביוני 2013, הייתה 20. כשלושה חודשים אחרי כן, נבדק ע"י המרפאה בעיסוק ונמצא מיני מנטל 24/30 ואותה מרפאה בעיסוק בדקה כשנה לאחר מכן ואז היה המיני מנטל 16. אולם יחד עם הירידה הקוגנטיבית, המבוטאת במיני מנטל, מציינת אותה מרפאה בעיסוק את הבלבול של המנוח, כשבשיחה היא מבלבל בין אשתו לאימו.
היעדר כשרות לצוות עורך דין מומחה לענייני צוואות מסביר מהו היעדר כשרות לצוות
גם העובדת הסוציאלית שמה לב, למצבי הבלבול והפרסבציה וחוסר היכולת להסביר את עצמו בהגיון, ולמן כניסתו למוסד היא מבקשת בדיקה של פסיכוגריאטר על מנת לשקול מינוי אפוטרופוס. לא ראיתי בדיקה של פסיכוגריאטר ומינוי של אפוטרופוס".
בהחלט לא, בתיעוד הרפואי היו לנו פה עוד נקודות שבהחלט, שיותר אפילו, מהמיני מנטל, תומכים בזה שהייתה לו בעיה בשיפוט ובהערכה של מה שקורה מסביבו, שחלק אולי היה מציאותי, יכול להיות שבאמת הוציאו כספים וכו', אבל ההתנהלות שלו מול הדברים האלה, הייתה התנהגות חסרת שיפוט. ללכת ביום שישי לבנק כשאומרים לך שהבנק סגור ואתה מתעקש, או הסיפור עם הדרכון, או שהטענות שלושהחליפו לו את הדרכון או שהוא בן 32 ונמצא בהודו, יכול להיות שאולי, המצבים הבלבוליים שהזעיקו את הסביבה, לא היו מצבים מתמשכים, כי אחרת הרפורטים של בית האבות היו מלאים בתיאורים של התנהגויות מוזרות, אבל אנחנו לא יכולים להתעלם מזה שבמצבים מסוימים, כשמגיע לפעולה ומזעיק את הסביבה, אז ברור שהוא חסר שיפוט…"
24. התובעת הצביעה בסיכומיה על שורת ראיות שלפיהן לכאורה הוכח לכאורה שהמנוח היה כשיר. גם טיעון זה אין בידי לקבל ולהן אפרט טעמי:
24.1 בידוע קובעת תקנה 137 לתקנות סד"א "רצה בעל דין להוכיח עניין שברפואה לביסוס טענה מטענותיו, יצרף לכתב טענותיו תעודת רופא או חוות דעתו של מומחה לפי העניין…"
כלומר – לעניין רפואי, וכשירות הוא בכלל זה, רק רופא יכול לחוות דעה, ובוודאי שלא עדותם של עדים.
24.2 משנה תוקף יש לאמור לעיל עקב מינוי מומחה מטעם בית המשפט לעניין כשירות המנוח.
24.3 התובעת לא זימנה כל רופא שיעיד שבדק את המנוח בחייו, או בסמוך לחתימה על הצוואה כדי שזה לכאורה יעיד על כשירותו הנטענת של המנוח.
24.4 אין בידי לקבל את עדויות העדים מטעם התובעת לפיהן כביכול המנוח היה צלול ולהלן אפרט:
24.4.1 עדותו הנוטריון – לעניין זה (עמוד 15 לפרוטוקול) אינה אמינה בנושא זה בעיני, שכן, אם אכן היה המנוח "צלול לחלוטין", מה מנע מן הנוטריון, לפעול כמתחייב מתקנה 4 (ה) לתקנות הנוטריונים ולצרף חוות דעת רפואית, האומרת זאת לצוואה ?
24.4.2 והוא הדין באשר לעדים אחרים אין בדבריהם כדי "לסתור" או להפריך את דברי המומחה וחוות דעתו.
24.4.3 אני מקבלת האמור בסעיף 27 לסיכומי הנתבעת. אכן גם בעדותו של עד התביעה מר י.ס אין כדי להעיד על היות המנוח כשיר לערוך צוואה. העד פגש אותו (ראה סעיף 5 לתצהירו) "בסמוך להגעה שלנו ארצה ביום חול באמצע שבוע" וזאת כאשר בתצהיר מצהיר העד שהגיע ארצה רק ב-19.1.15 (כלומר ביום עריכת הצוואה) ובכל, עדותו אינה מתייחסת ליום עריכת הצוואה.
25. מכל האמור עד כאן מסקנתי היא שהתובעת לא הרימה את הנטל הראייתי המושת עליה (בעיקר נוכח הפגם בצוואה הנוטריונית כאמור לעיל) להוכיח, כי המנוח היה כשיר לעריכת הצוואה, ומנגד, הנתבעת – הצליחה להוכיח, כי המנוח היה בלתי כשיר לחתימה על הצוואה ב-19.7.2015.
2הוראות ס' 30 לחוק הירושה תשכ"ה-1965 קובעת:
"הוראות צוואה שנעשתה מחמת אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית – בטלה".
הכלל המשפטי קובע, כי לכאורה – "אין פסול בניסיון להשפיע על אדם שיכתוב צוואה לטובתו או לטובת אחר, מה שפסול הוא השפעה בלתי הוגנת".
ראה ספרו של פרופסור שילה "פרשנות לחוק הירושה
2הכלל המשפטי קובע, כי נטל ההוכחה לעניין ההשפעה הבלתי הוגנת, מוטל על הטוען להשפעה כזו (ראה ספרו של פרופסור שילה "פירוש לחוק הירושה, תשכ"ה-1965 (שם) בעמוד 270), ואולם כיוון שקבעתי לעיל בפסק דיני, כי נפל פגם צורני בצוואה, עקב כך נוצר "היפוך הנטל הראייתי" ועול ההוכחה בדבר העדר השפעה בלתי הוגנת, מוטל דווקא על שכם התובעת.
בעת עריכת הצוואה, המנוח היה מאושפז במחלקה סיעודית בבית אבות, ראה בעניין מעדותו של הנוטריון שערך את הצוואה, יש אישורים שהמנוח היה מוגבל בניידותו, ומרותק לכיסא גלגלים. כי המנוח לא היה מסוגל לנהל את ענייניו. המנוח היה כה בלתי עצמאי, עד כדי כך שהיא החזיקה למנוח את הטלפון, כדי שיוכל לדבר, והיא גם חייגה עבורו את מספר הטלפון. מכאן עולה כי המנוח היה בלתי עצמאי, מן הבחינה הפיזית, וגם מנטלית, כפי שנקבע בחוות דעת המומחה.
33.1 הפיזיוטרפיסטית, אשר טיפלה במנוח, בבית האבות הגב' ה.ת, סיפרה, שהמנוח לא שיתף פעולה בטיפולים, וכאשר התובעת הייתה מגיעה, (הטיפולים ניתנו בשעות הבוקר, בהן הייתה התובעת מגיעה) הנכונות של המנוח לשתף פעולה הייתה גבוהה יותר (ראה עדות העדה בעמוד 34 לפרוטוקול).
33.2 המנוח היה במחלקה סיעודית בבית אבות, וישוב בכיסא גלגלים.
33.3 המסקנה – אין ספק שהמנוח היה תלותי, ותלוי הרבה בתובעת, ובהחלט זקוק לסיוע.
34.1 מן העדויות שנשמעו נראה, שהקשר של המנוח היה עם התובעת הנתבעת ובאופן מצומצם – גם עם קרובי משפחה שלעיתים רחוקות באו לבקר (כפי שהעיד מר י.ס).
34.2 לכאורה מבחינת "מבחן" זה אין לטעון שהמנוח "בודד", או לא היה בקשרים עם סביבתו.
יחד עם זאת, המנוח היה שרוי בעת האחרונה במחלקה הסיעודית בבית אבות, באופן טבעי קשריו היו מצומצמים מאוד, עם אשתו הנתבעת, עם בתו התובעת אולי עם אחד מבניו (בנו האחר מתגורר בארה"ב) ועם קרוב משפחה שבא פעם לבקרו.
בית המשפט קובע כי בחינת נסיבות עריכת הצוואה, מביאה למסקנות שזו נעשתה בצורה – לכל הפחות מעוררת תמיהה: כזכור, הצוואה נחתמה בבית האבות, תוך פגם משמעותי של העדר חוות דעת רפואית.
למנוח היה קשר טוב עם אשתו – הנתבעת, הנוטריון שערך את הצוואה, ולדבריו מכיר את המנוח 40 שנה, מעיד שכאשר היה המנוח בבית האבות, במקום סיעודי, מי שהמשיך לטפל בו "היו אשתו ובנו" (עמוד 15 לפרוטוקול) בנסיבות אלה, כאשר יש צוואה של המנוח מ- 2013 לא סביר, שתיעשה צוואה ב-2015 שהזוכה העיקרית בה היא התובעת ולא הנתבעת – אשתו של המנוח מזה למעלה מ-50 שנה. גם העובדה, שהתובעת, היא שחייגה לעורך הצוואה עבור אביה המנוח, עורך הצוואה – הנוטריון, העיד, כי בבואו לבית האבות, התובעת חיכתה לו "קומה למטה", והיא זו אף שנתנה לו את כתובת בית האבות.
עורך הצוואה העיד, כי קבע עם הבת (התובעת – ש.ג.) להיפגש בבית האבות. מדוע קבע עם הבת ? אם באמת המנוח חייג אליו, והכתיב לו את רצונו, למה שיהיה כתוב בצוואה, כי אז מדוע הוא לא קבע ישירות עם המנוח, אלא באמצעות התובעת ? יתרה מזו, הוא העיד שהתובעת ליוותה אותו לחדר המנוח, נפרדה ממנו ו"חיכתה לו למטה" (עמוד 17 לפרוטוקול).
"ש. ואת העותק של הצוואה מסרת לט. ?
ת. אממ.. אני לא זוכר.
ש. אז תיזכר, זה היה ב 2015.
ת. לא זוכר אם מסרתי לה או נתתי לו.
ש. אתה הגעת לבית החולים עם הסרט האדום וכו' ?
ת. מראש.
ש. הורדת את הסרט האדום לפני שחתם ?
ת. לא, יכול להיות שלקחתי למשרד, אם כך, היא באה לקחת, אבל לא זוכר.
ש. תראה, אם אתה לא זוכר מה היה ב-2015, אז לא יודע מה משקל עדותך.
ת. את זה תגיד לבית המשפט, לא לי. אני לא זוכר אם מסרתי ליד או באו למשרד לקחת, אני באתי לשם עם צוואה מוכנה, אבל אם היה שם סרט אדום או לא? לא זוכר.
ש. אתה בדרך כלל מוריד סרט אדום לפני שאדם חותם? מאשר את הצוואה לפני שחותמים ?
ת. לא..
ש. האם יתכן שהגעת לבית המשפט.. (נקטע).
ת. אפשר להכין סרט אדום והאישור בחתימתי, יכול להיות גם אחרי שמורכב על הנייר, החתימה שלי היא הקובעת, זה ברור שמעולם לא ייחתם מראש על ידי כשהחותם לא חתם".
35.6 הנוטריון לא זכר מי שילם לו, המנוח או התובעת, והוא גם לא זכר אם אמר למנוח את המחיר אם לאו.
35.7 המסקנה נסיבות עריכת הצוואה מעידות במידה לא מועטה על קיומה של השפעה בלתי הוגנת.
ראשית יצויין כי מבחנים אלה הינם רלבנטיים גם לצוואה רגילה ולא רק לצוואה נוטריונית
במקרה שהיה בפני בית המשפט:הבת הודתה בחקירתה שנתנה לאביה את הטלפון של עורך הדין, חייגה אליו, ואף החזיקה עבורו את הטלפון, היא קבעה עם הנוטריון את הפגישה, היא קיבלה לידיה הצוואה (הנוטריון לא זכר אם אחרי החתימה או במשרדו), הבת הזוכה בצוואה פגשה את הנוטריון, ליוותה אותו אל אביה המנוח וחיכתה לו גם לאחר סיום החתימה.
עו"ד למשפחה לירושה צוואות ולענייני גירושין, עומדת בראש משרד עו"ד שחר הנחשב לאחד ממשרדי הבוטיק בצמרת משרדי עורכי הדין בישראל. המשרד שנוסד על ידה צמח והתפתח וכיום מעניק מגוון שירותים ובהם:
דיני משפחה וירושות, פשיטת רגל , הוצאה לפועל , איחוד תיקים, מחיקת חובות ועיכוב יציאה מהארץ.
המשרד משתף פעולה עם צוות יועצים חיצוניים בתחום הכלכלה והאקטואריה על מנת להעניק שירות של מעטפת מלאה.עו"ד רחל שחר, הנחשבת לאוטוריטה בתחום דיני משפחה וירושה ניהלה מאז הסמכתה מאות תיקים סבוכים בתחום דיני המשפחה והירושה תוך ניסיון ראשון במעלה להביא את הצדדים לפתרונות ללא הגעה לכתלי בית המשפט.
