הסכם ממון דירה לפני הנישואין-3 פרמטרים ועצה אחת

לקבלת הצעת מחיר ללא כל התחייבות בנושא הסכם ממון דירה לפני הנישואין-3 פרמטרים ועצה אחת

השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם!

הסכם ממון דירה לפני הנישואין- איך הסכם ממון יכול להגן יכול להגן על זכויותיכם?

הסכם ממון דירה מלפני הנישואין יכול בלי ספק לפתור בעיות וחיכוכים משמעותיים במצב של פרידה.

מקרים רבים שהגיעו לפתחו של בית המשפט לענייני משפחה מלמדים כי לא אחת נוטים בתי משפט לענייני משפחה במקרה של גירושין לראות בדירה רכוש משותף אף אם הדירה נרכשה על ידי אחד מבני הזוג לפני הנישואין. מקרים רבים אלה מחדדים את הצורך בהסכם ממון לפני הנישואין לצורך הגנה על דירה או על זכויות בדירה שיש לאחד מכם לפני הנישואין.

במקרים רבים, בעיקר בפרק ב', זוגות רבים אשר מתחתנים או רק עוברים לגור יחד  מגיעים אל הקשר כאשר בבעלות אחד מהם דירה. במצב בו לאחד מבני הזוג דירה בבעלותו מלפני חי הנישואין או השיתוף ישנה חשיבות גדולה לערוך הסכם ממון אשר יקבע כי בעת גירושין, או פירוד, הדירה תישאר בבעלותו של מי שהדירה הייתה בבבעלותו לפני מיסוד הקשר.

הסכם ממון דירה לפני הנישואין מה אומרים בתי המשפט?

לידתן של הלכות שיתוף ספציפי הייתה ביחס לדירות מגורים של בני זוג בהלכות אבו רומי וששון, המשכן בהלכות בן גיאת ואלמונית ונקודת הציון הנוכחית היא בהלכת פיקהולץ (שיתוף ספציפי בחובות), כאשר יש להניח שבעתיד יבואו מקרים נוספים לפתחו של בית המשפט העליון.

מי שמעוניין לקרוא על כך עוד יוכל להרחיב את הידע בקריאת פסקי הדין המכריעים הבאים:

רע"א 8672/00 אבו רומי נ' אבו רומי, פ"ד נו(6) 175, 180-183 (2002);

ע"א 7687/04 ששון נ' ששון, פ"ד נט(5) 596, 614-615 (2005);

בע"מ 7750/10 בן גיאת נ' הכשרת היישוב ביטוח בע"מ (נבו, 11/8/20211) ;

בע"מ 1398/11 אלמונית נ' אלמוני (נבו, 26/12/2012);

רע"א 6839/19 חדד נ' פיקהולץ (נבו, 20/1/2021) ;  

החוק מאפשר קיומם של שני הסדרים מוסכמים של משטר רכושי: משטר רכושי שהצדדים קובעים לעצמם במסגרת הסכם ממון שהם עורכים ביניהם. ואם לא ערכו הסכם, רואים אותם כמי שהסכימו למשטר הרכושי שבחוק (סעיף 3(א) לחוק).

המשטר הרכושי שנקבע בחוק הוא איזון משאבים אובליגטורי דחוי (לעת פקיעת הנישואין) שבגדרו מה שנחשב לרכוש משותף הם הנכסים שהצדדים צברו במהלך הנישואין במאמץ משותף ואינם כוללים נכסי ירושה, מתנה או נכסים שהיו למי מהם קודם הנישואין (סעיף 5(א) לחוק). איזון המשאבים הינו עריכת שומה של כלל נכסי בני הזוג (למעט אלה שאינם בני איזון מכוח סעיף 5(א) לחוק), הפחתת החובות מהם וחלוקתם באופן שוויוני בין בני הזוג.

ג.איזון המשאבים נערך כאמור בעת פקיעת הנישואין, אך אין בנישואין עצמם כדי לפגוע בקניינם של בני הזוג, להקנות למי מהם זכויות בנכסי הצד האחר או להטיל עליו אחריות לחובות הצד השני (סעיף 4 לחוק).

הסכם ממון דירה לפני הנישואין-למי הסמכות לקבוע חלוקה לא שוויונית?

לבית המשפט סמכות להחליט מה מגיע מבן זוג אחד לאחר, או באיזו דרך יבוצע האיזון (סעיף 6 לחוק).

ברירת המחדל הינה איזון שוויוני, ברם בית המשפט יכול לקבוע איזון בלתי שוויוני, או לקבוע שווי נכסים לפי מועד מוקדם יותר או לקבוע נכסים ששווים לא יאוזן (סעיף 8 לחוק).

בהפעלת סמכות לפי סעיף 8 לחוק יש להבחין בין איזון בלתי שוויוני בנכסים בלתי מוחשיים (למשל נכסי קריירה והפרשי השתכרות) לבין נכסים שחלים עליהם דיני הקניין הקלסיים (למשל נכס מקרקעין ששייך למי מהצדדים קודם הנישואין). ביחס לנכסים מהסוג האחרון יש לנקוט משנה זהירות כדי לא לערער עוד יותר את המעט שנותר מ(אי) הוודאות המשפטית ביחסי ממון בין בני זוג (ראו ליפשיץ בעמ' 340-341).

אין ספק שבעידן הנוכחי, קשה לדבר על וודאות או יציבות בתחום יחסי הממון בדיני המשפחה. בני זוג שלא עורכים הסכם ממון, מנהלים חיים משותפים בזוגיות על פני שנים ארוכות ונדרשים להסדיר את איזון המשאבים כעבור זמן רב, ייתקלו בלא מעט סימני שאלה בהשוואה לסימני הקריאה ביחס לשאלת אופן איזון המשאבים. אם "פעם" אך לפני מספר עשורים ידעו הכל, כי נכסים שיאוזנו הם אלה שנצברו במהלך החיים המשותפים במאמץ משותף, ונכסים אחרים, בין אם מדובר בהפרשי השתכרות, מוניטין, נכסי קריירה ובין אם מדובר בנכסים מוחשיים שזכה בהם מי מבני הזוג במתנה, ירושה או היה בעליהם טרם הנישואין – כל אלה לא יאוזנו, הרי שכיום הכל יודעים שהדברים השתנו באופן מהותי.

כושר ההשתכרות הפך לנכס בר איזון (ראו בע"מ 4623/04 פלונית נ' פלוני (פורסם בנבו 2007)), נדל"ן שהיה בבעלות בלעדית של בן זוג אחד והיו אמורים להישאר כאלה מכוח חוק יחסי ממון עלולים להיחשב לרכוש משותף מכוח דיני הקניין והחוזים הכלליים (ע"א 1915/91 יעקובי נ' יעקובי, פ"ד מט(3) 529, 1995) והלכות אבו רומי וששון לעיל). אין ספק כי מדובר במצב משפטי מורכב, מאתגר שהתוצאה בו עשויה להשתנות ממקרה למקרה לפי נסיבותיו ומפוסק לפוסק. מצב דברים זה הופך את האפשרות לחזות כיצד יאוזנו המשאבים של בני זוג בתם פרק הנישואין למורכבת ביותר ולבלתי אחידה.

לא בכדי יש הטוענים כי הלכות "שיתוף ספציפי" אינן מתיישבות כשלעצמן עם לשון הוראות סעיפים 4 ו-5 לחוק יחסי ממון בין בני זוג התשל"ג – 1973 (ראו גישת עו"ד מנדלסון בהרצאותיו). עולה מהלכות אלו כי ההסדרים שבחוק יחסי ממון הנוגעים לנכסים חיצוניים הינם לא יותר מאשר 'נקודת מוצא' לאיזון המשאבים בין בני זוג אך אינן בהכרח נקודת הסיום.

בלא מעט פסקי דין הוכרה האפשרות להכיר בדירה שהובאה על ידי אחד מבני הזוג כדירה משותפת וזאת מכוח הדינים הכלליים (קניין/חוזים/נאמנות), אף אם הוא רשום רק על שם אחד מהצדדים והובא על ידו לקשר הנישואין ממקור חיצוני (ירושה, מתנה, נכס שהיה בבעלות בן הזוג קודם הנישואין) למרות שסעיף 5(א) לחוק מבהיר שנכס מסוג זה לא יהיה משותף. עיון בפסיקה מלמד כי בדרך כלל מדובר היה בדירת מגורים ששני הצדדים עושים או עשו בה שימוש (הלכות אבו רומי, ששון, אלמונית), אך עם הזמן נקבע במקרים שונים שהלכת השיתוף הספציפי יכולה לחול גם על נכסים חיצוניים אחרים שאינם דירת מגורים.

כך, רק לאחרונה נפסק ברע"א 6839/19 חדד נ' פיקהולץ (נבו, 20/1/2021) לעניין אפשרות החלת השיתוף הספציפי על נכס אחר שהוא אינו דירת המגורים דווקא, כי אפשרות זו אכן קיימת, הן לגבי נכסים חיוביים והן לגבי נכסים שליליים (חובות). כלומר ולענייננו, מכוח הדין הכללי (דיני קניין/חוזים/נאמנות) ניתן לטעון לבעלות משותפת גם בדירה שאינה דירת המגורים (ראו גם בג"צ 4602/13 פלונית נ' בית הדין האיזורי בחיפה (נבו, 18/11/2018)).חלוקת הרכוש בגירושין

כאשר מתגרשים, ואין הסכם ממון, הדיונים על סוגיות הממון עלולות ליצור קרע גדול עוד יותר ולשאוב אליו פנימה סוגיות נוספות.

הסכם ממון דירה מלפני הנישואין איך נקבעת כוונת שיתוף בנכס אישי?

כיצד נקבעת כוונת השיתוף בנכס אישי באופן שבית המשפט יכול להכיר גם בדירה מלפני הנישואין של אחד הצדדים כמשותפת? כלל הוא כי הבעלות המשותפת נקבעת  על פי אופן וטיב השימוש בו וכאשר מדובר על דירה, הנחשבת לגולת הכותרת של חיי נישואין, במקרים רבים יראה בה בית המשפט כרכוש משותף, בפרט אם בני הזוג התגוררו בה לאורך שנות נישואיהם. במצב כזה הדרך היחידה להגן על דירה מלפני הנישואין היא באמצעות הסכם ממון.

הסכם ממון דירה לפני הנישואין-דירה מירושה

אחת השאלות העולות לפרקים היא מה דינה של דירה שהתקבלה בירושה? האם גם דירה זו אינה מג

וגנת בעת פירוק חיי הנישואין?

בני זוג פנו לבית משפט לענייני משפחה כשהם חלוקים כיצד לאזן המשאבים ביניהם. האישה עותרת להכיר גם בדירת האיש שנרכשה קודם הנישואין אך מעולם לא שימשה למגורים משותפים כנכס משותף ואילו האיש טוען כי דירה זו היא בבעלותו הנפרדת והבלעדית והיא אינה בת איזון וכי יש לאזן רק את דירת הצדדים המשותפת, הזכויות הסוציאליות והרכב. הצדדים במקרה זה לא ערכו הסכם ממון.

הצדדים הינם בני זוג שנישאו זל"ז ביום 16/11/1995 אך קיימו קשר זוגי כשנתיים-שלוש לפחות קודם לכן שכן בנם המשותף נולד להם עוד ביום 30/4/1994 כך שאין חולק שהם גרו יחד כבני זוג לכל דבר ועניין עוד בטרם הנישואין.

בעת הנישואין היתה האשה בעלים של דירה ברחוב *** ביוקנעם עלית. בנוסף גם הוריה גרו באותה עיר והיו בעלים של דירה ברחוב ***. הן האשה והן הוריה מכרו במהלך שנות התשעים את דירותיהם ורכשו דירה אחרת ברחוב *** ביוקנעם עלית.

ביום 16/11/1993 נרכשה על ידי האיש ואביו דירה ברחוב *** ביוקנעם עלית מחברת עמידר והזכויות בה נרשמו על שמם (להלן "דירת יוקנעם עלית" או "דירת האיש"). מדובר ברכישת דירה מכוח זכות שהייתה ככל הנראה לנתבע ולאביו המנוח "כמשתכני דיור ציבורי" אין חולק שדירת יוקנעם עלית מעולם לא היוותה דירת המגורים של בני הזוג. מדובר בדירה שהושכרה לצדדי ג' ודמי השכירות הופקדו לחשבון הבנק המשותף. עם זאת לא חלק האיש על הטיעון שהוריה של האישה קיבלו הדירה לשימושם למשך פרק זמן ממושך של 12 שנים ללא שנדרשו לשלם דמי שכירות כלשהם.

בעקבות פטירת אביו של האיש הוא ירש ביום 2/1/1997 את זכויותיו בדירת יוקנעם עלית והיא נרשמה על שמו במלואה מכוח הירושה.

הסכם ממון דירה בירושה-מה טענה האישה בבית המשפט?

האישה טוענת שיש להחיל את הלכות שיתוף ספציפי על דירת יוקנעם עלית שבבעלותו של האיש מהטעמים הבאים:

13.1.    הלוואת המשכנתא על הדירה שולמה בתקופת החיים המשותפים.

13.2.    דמי השכירות מהדירה הועברו לחשבון המשותף.

13.3.    הוריה גרו ללא תמורה בדירה משך 10 שנים והאיש הצהיר בפניהם שהדירה משותפת.

13.4.    הוריה השביחו את הדירה.

13.5.    מכר דירת האישה והוריה והטמעה של הכספים ברכישת דירת נוף הגליל.

13.6.    נישואין ממושכים של 30 שנים בהרמוניה.

לחילופין נטען בסיכומי האישה בעל פה בתום הדיון כי יש לאזן באופן בלתי שוויוני את דירת נוף הגליל ובכך ליתן ביטוי לחוסר האיזון שעלול להיווצר מאי הכרה בשיתוף ספציפי בדירת יוקנעם עלית.

הסכם ממון על דירה בירושה-מה טען האיש בבית המשפט?

17.       האיש עומד על כך כי דירת יוקנעם עלית היא דירה שלו מלפני הנישואין, שמחצית הזכויות בה הועברו אליו בירושה תוך כדי הנישואין ואין כל מקום להכיר או להצהיר עליה כדירה משותפת. כך הוא מתמודד עם טענות האישה לשיתוף ספציפי:

17.1.    אין בנישואין ארוכים לכשעצמם להביא להצהרה על שיתוף ספציפי בדירה.

17.2.    לא מדובר בדירת המגורים של הצדדים והם מעולם לא גרו בדירה.

17.3.    הדירה מעולם לא שופצה או הושבחה במשותף או על ידי הורי האישה אלא על ידו ומכספו בלבד.

17.4.    כספי השכירות מהדירה אכן הופקדו לחשבון בבנק יהב אך זאת לשם מימון חלקו בהלוואת המשכנתא עבור דירת נוף הגליל. לא נעשה שימוש בכספי השכירות לצורך או מטרה אחרים על ידי האישה.

17.5.    האיש טוען כי מעולם לא טען או הציג מצג של שיתוף ביחס לדירה.

17.6.    העובדה שהאישה השקיעה את תמורת מכר דירתה הקודמת בדירת נוף הגליל לא הוכחה וממילא לא מצדיקה איזון לא שוויוני וגם לא היה סעד שכזה בכתב התביעה ולא ניתן לעתור לו כעת.

17.7.    מימון הדירה באמצעות תשלומי הלוואת המשכנתא נעשה מחשבון משותף של האיש ואביו בבנק הפועלים ללא כל נגיעה של האישה וכך גם סילוק הלוואת המשכנתא.

הסכם ממון על דירה בירושה מלפני הנישואין-מה קבע בית המשפט?

השופטת פורסת בפסק הדין את התלבטויותיה ועדיין תוצאת פסק הדין מפתיעה ואינה עולה בקנה אחד עם המטרה הברורה של המחוקק.

"אודה, כי 'גבולות הגזרה' אינם חדים, אך כך מטבע הדברים: אי אפשר לקבוע מראש כללים ברורים באשר לכל האפשרויות שמזמנת המציאות האנושית. לכן גם מתלבטים בתי המשפט ממקרה למקרה, באשר לנכס הספציפי בו מדובר וכוונת הצדדים לגביו. הפרשנות בה דיברנו יסודה בשיקולי הגינות במקרים שבהם הכף נוטה, במכלול ההשקעות בנכס, בהתנהגות הצדדים הכרוכה בו, לעבר השיתוף. מובן כי הדברים אינם נטולים בעייתיות, כיוון שלעתים קשה לכמת את ההשקעות ואת 'ההתנהגות ההשקעתית', אך לכן יש לנהוג זהירות ביישום, ואולם כאמור קשה לקבוע מראש את גבולותיו המדויקים לכל מקרה. השאלה בנידון דידן היא אפוא שאלה עובדתית, האם הוכיחה המשיבה – והנטל הבסיסי אכן עליה, גם אם עבר בשלב מסוים אל המבקש – יצירת שיתוף ספציפי בדירה").

כיום, נראה כי שוב אין מדובר רק בשאלה עובדתית, אלא כפי שניסח זאת כב' השופט עמית מדובר בשאלה מעורבת של עובדה ומשפט. ומהו 'ההיבט המשפטי' של שאלת השיתוף הספציפי? נראה כי הבסיס התיאורטי הוא המאפיין המשפטי של הסוגיה: אם הבסיס להכרה בשיתוף ספציפי הוא הכרה במודל הקישורי המבוסס על תפיסה נורמטיבית של שיקולי צדק, הגינות ושוויון הרי שייקל יותר על הערכאה השיפוטית להכניס למסגרת איזון המשאבים גם נכסים חיצוניים שרשומים ו/או הובאו על ידי צד אחד לנישואין ואשר לכאורה לא היו אמורים להוות רכוש משותף לאור לשון סעיף 5(א)(1) לחוק יחסי ממון בין בני זוג  התשל"ג – 1973. ולהיפך, אם התפיסה היא התפיסה ההסכמית, אזי יש לדבוק במבחנים שפותחו בפסיקה מאז הלכת אבו רומי בדבר בחינת האינדיקציות הראייתיות המצביעות על הסכמה לקיומו של שיתוף ספציפי (מצג, הבטחה, השקעה).

השופט עמית מסביר היטב את משרעת הגישות כך:

"…עם זאת, קיימת משרעת של דעות וגישות בסוגיה של שיתוף ספציפי בדירת מגורים. יש המקלים ויש המחמירים בכמות הראיות הנדרשות (ראו שחר ליפשיץ השיתוף הזוגי 182-172 (תשע"ו) (להלן: השיתוף הזוגי); חנוך דגן קניין על פרשת דרכים  (489 (2005)( את ההבדל בין הגישות ניתן להסביר בנקודת המוצא: המחמירים רואים את משטר השיתוף בנכסים כמבוסס על מודל הסכמי, בעוד שהמקלים רואים את משטר השיתוף כמבוסס על מודל נורמטיבי, שמצידו מבוסס על עקרונות ושיקולים של צדק, הגינות ושוויון. ממודל זה קצרה הדרך להכרה במודל הקישורי, מודל המתחשב באופי המיוחד של היחסים הזוגיים, ככזה המחייב הכרה נרחבת בשיתוף בין בני זוג, לרבות החלתה גם על נכסים שהובאו לנישואין (שחר ליפשיץ "על נכסי עבר, על  נכסי עתיד ועל הפילוסופיה של חזקת השיתוף" משפטים לד 627 (תשס"ה)…" (ההדגשה שלי א.ז. ואינה במקור)

29.       עיון בבג"צ 4602/13 פלונית נ' בית הדין הרבני האיזורי בחיפה (נבו 18.11.18), מעלה לכאורה כי השופט עמית לא מביע דעה נחרצת בהקשר זה אך מעיר כי יכול היה להתערב בפסיקת בית הדין הרבני לא רק על יסוד גישת "כוונת הצדדים" אלא גם על יסוד המודל הקישורי לעיל (עמ' 25 לפסק הדין). השופט שטיין לא הסכים עם קביעותיו של השופט עמית ביחס להתערבות בפסק הדין של בית הדין הרבני אך לא פסל האפשרות שנראה בשאלת השיתוף הספציפי "שאלה מעורבת של דין ושל עובדה" (עמ' 35 פסקה 3 לפסק דינו של השופט שטיין) עם זאת נראה שבהתייחסותו לפן המשפטי של שאלת השיתוף הספציפי הוא מכוון להיבט הקנייני משפטי ולא לשאלה הנורמטיבית כפי שהציגה השופט עמית. השופט מינץ סבר אף הוא שיש לנהוג לפי הגישה ההסכמית ועל כן הבחינה השיפוטית צריכה להיות עובדתית ולא בחינה של שאלה מעורבת עובדה ומשפט (ראו דברי השופט מינץ בעמ' 28 סעיף 5 לפסק דינו).

הגנה על דירה מלפני הנישואין-מה אומרת הספרות המשפטית?

עיון בכתביהם של חנוך דגן, דפנה הקר שחר ליפשיץ ואחרים מעלה כי לא זו בלבד שמדובר בשאלה משפטית-עובדתית, מדובר בשאלה נורמטיבית-משפטית-עובדתית. במאמרם בעקבות בג"צ 4602/13 טענו דגן והקר שהלכת שיתוף ספציפי צריכה להתפרש שכלל רכישה מכוח דיני הקניין. כאן לא נדרשת כלל שאלת כוונת הצדדים להקנות זכויות בנכס "חיצוני" אלא מדובר בהכרעה נורמטיבית שלפיה בהתקיים נסיבות מסוימות ביחס לנכס מסוים נכון יהיה לראות בו נכס שכבר איננו בבעלות נפרדת. זאת להבדיל מהגישה ההסכמית/חוזית. ואף יש לראות בשיתוף הספציפי הסדר חוזי, עדיין יש להגן עליו מפני התערבות שיפוטית המכניסה שיקולים מוסריים או פטריארכליים(ראו דגן והקר "הלכת השיתוף הספציפי –  לקראת המערכה הרביעית בבג"צ 4602/13", מחקרי משפט לב (התשע"ט – 2019) 519, בעמ' 542). המלומד ליפשיץ הצטרף לביקורת על פסק הדין וסבר אף הוא כי השיתוף הספציפי בנכס חיצוני צריך להתבסס על עיקרון של צדק ושוויון מגדי ביחסי הרכוש בין בני הזוג ולא על ניסיון לשחזר את הכוונה הטיפוסית של בני זוג בישראל. הוא מבקש לבסס תפיסתו על המודל "הקישורי" הרגיש למערכת היחסים המורכבת שנוצרת בין בני זוג במהלך חיי הנישואין. הוא אמנם נוקט משנה זהירות ביחס לשיתוף ספציפי בנכס חיצוני לאור הגנת דיני הקניין, אך עדיין סבור שבהתקיים תנאי סך קישוריים שעיקרם נישואין ראשונים וממושכים, אווירה כללית של שיתוף, יחסים טובים ונכס שהוא דירת מגורים, הצד שרשום כבעלים נפרד הוא זה שאמור להבהיר חד משמעית שאינו מעוניין בשיתוף (ש. ליפשיץ "שיפוט מוסרי של התנהגות  מינית בנישואים: אוטונומיה ומשילות בעקבות בג"צ 4602/13" עיוני משפט מג(5), 15.

פרופ' ליפשיץ הדוגל ביישום רעיון הקהילה המשפחתית סבור שהחוק (והמודל שבבסיסו) מבחין בין שני סוגי נכסים: נכסי המאמץ המשותף ונכסים חיצוניים. מקום שמדובר בנכסי מאמץ משותף בין אם מדובר בדירת המגורים ובין אם מדובר בנכסים עסקיים, הנטייה תהיה להכיר בהם כנכסים משותפים כאשר הנטל להראות אחרת יהיה על הצד הטוען לכך. ברם מקום שמדובר בנכסים חיצוניים שאינם פרי מאמץ משותף, לגבי אלה, מאמץ המודל תנאי סף ואפשרויות חריגה הרגישים לכוונת הצדדים ולאורח חייהם במקרה הספציפי. לכן השיתוף הספציפי יוכר רק אם מתקיימים "תנאי סף קישוריים" כגון נישואין ראשונים וארוכי טווח המאופיינים באווירת שיתוף כלכלי ורגשי (ליפשיץ בעמ' 176-177 לספרו). מסכים אני עם האמירה של ליפשיץ כי יש לכבד את הוראותיו של החוק ולהבחין בין נכסי המאמץ המשותף לבין הנכסים החיצוניים. לגבי אלה האחרונים יש לראותם (ברוב המקרים) כנכסים פרטיים ששווים לא יאוזן מכוח הסדר איזון המשאבים. אין בכך לומר כי לא ניתן להחיל עליהם שיתוף ספציפי  אך לשם כך נדרש מארג ראייתי מיוחד ויש לראות בכך חריג ולא כלל (שם בעמ' 183). כאן התנהגות הצדדים ומצגים אקטיביים שמהם ניתן ללמוד על כוונה לשתף הם אלה שיוכלו לבסס חזקת שיתוף ספציפית מכוח הדין הכללי (שם, בעמ' 188). כאן הנטל אינו על הצד הרשום כבעלים להוכיח שאינו מתנגד לשיתוף באותו נכס. הנטל יהיה על אותו צד שלא רשום כבעלים להוכיח שהתקיים מצג פוזיטיבי של שיתוף (להבדיל כאמור מדירת מגורים).

הגנה על דירת ירושה איזה ראיות נדרשות להוכיח שיתוף ספציפי?

נראה כי נדרשות ראיות לשלוש היבטים אלה :

נישואים ארוכים והרמוניים ; התנהגות הצדדים ויצירת מצגים אקטיביים לעניין השיתוף בנכס ;

 טיב ההשקעות הכספיות של בן הזוג הלא רשום בנכס (בע"מ 1477/13 פלונית נ' פלוני (נבו, 6/8/2013)).

נראה כי הרוב מסכימים שנטל מוגבר צריך לחול בכל מקרה של נכס חיצוני שאינו דירת מגורים.

כיצד הסכם ממון על דירה לפני הנישואין יכול להגן על הזכויות בנכס?

מקרה זה שהובא כאן ומקרים רבים נוספים שהגיעו לכותלי בית המשפט מלמדים שהיוועצות נכונה עם עו"ד דיני משפחה יכולה לחסוך בזמן את הרבה מאוד כסף ועוד יותר מכך לחסוך לא מעט עוגמת נפש לכל הצדדים.

על מה דיברנו בעמוד זה

לקבלת הצעת מחיר ללא כל התחייבות בנושא הסכם ממון דירה לפני הנישואין-3 פרמטרים ועצה אחת

השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם!

השאר פרטים לייעוץ ללא התחייבות

לקבלת הצעת מחיר ללא כל התחייבות בנושא הסכם ממון דירה לפני הנישואין-3 פרמטרים ועצה אחת

השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם!